מוזילה ממשיכה לבוגד בנו.

פוסט דעה ראשון בבלוג, יאי 😀
אז בעודי גולש במגזין הגנו/לינוקס lxer.com נתקלתי בידעה הבאה:

גרסה 60 של שועל האש (Firefox) תכלול "פיצ'ר" חדש; פרסומות ותוכן ממון בלשונית הריקה.

מה זה לשנות ריקה? שאתם פותחים לשונית חדשה הדבר הראשון שאתם רואים הוא דף עם שורות חיפוש והאתרים האחרונים שגלשתם עליהם לצד האתרים שאתם גולשים בהם בעקביות וזו היא הלשונית הריקה (למי שלא עדין לא מבין מה זה לשונית ריקה הנה דוגמה).

אז על פי מה שמוזילה הנחמדה אומרת, הפרסומות שיוצגו בלשונית הריקה היו כאלה שיכבדו את הפרטיות של המשתמש (מה שמע, הם לא יאספו מידע על המשתמש ולא היו מבוססות על ניתוח פעילות המשתמש בדפדפן). והם אמורים לממן את פעילות קרן מוזילה ותאגיד מוזילה.

אז מה אתם חושבים? הייתם מוכנים לקבל פרסומת "מוסריות" בדפדפן החינמי שלכם? התמנות בתחתית הפוסט מייצגת נאמנה את מה שאני מרגיש בהקשר.
קרן מוזילה פשוט בוגדת במשתמשיה ובערכי הקוד החופשי. הייתי מעדיף שיצאו בקמפיין תרומות לקרן מוזילה לאחת לכמה חודשים (כמו שויקי עושה), מאשר שיתחלו לשלב פרסומות בדפדפן.

מה נעשה? כבר לא נשארו דפדפנים שמסוגלים לתפקד במאה ה21 (זאת אומרת להציג וידאו עם DRM) ולהישאר אמנים?

אושר = כסף?

כסף,
אנשים נמדדים על פי המספר, אשר נחתם בדיו על תלוש משכרותם. כן, כולנו יודעים זאת, כולל שהמספר גובה יותר, כך אנחנו מערכים אדם יותר.
וכמובן שאתם יכולים להתכחש לעבודה זו ולטעון שאין כך הדבר, אבל אתם לא מערכים אנשים רק על פי ההישגים האישים שלהם, האישות שלהם, הערכים שלהם,… אתם מערכים אנשים על פי סכום הכסף העומד לרשותם. והאמת? למי יש כוח לברר אודות משמעות מילים אלו? כאשר מספרים גדולים כולנו מזהים מיד.
ואכן, אנשים נמדדים על פי מידת הכסף אותו הם מכנסים לעובר ושב, על פי סה"כ קרנות הנאמנות אשר רשומים על שמם וכמובן שעל פי גובה התאוצה והמספר הכולל של ערך הקרן.

אין אדם אשר אינו מודע לעבודה ש"כסף, לא קונה אושר" אבל ברגע האמת כולנו מעדיפים את המסר האילם "אושר לא שווה כסף".
וזה פרט חשוב, אנשים אומרים לי "עזוב, אל תתנדב בכל הדברים שאתה מתנדב בהם, אל תגדיש זמן ומחשבה לעקרונות שלך. זה לא משנה שכלכלית אתה שורד, אם רק תזנח את העיקרון, את הערך המיותר,… אם רק תוותר על האושר, תגדיש את כל חייך לעבודה חסרת עניין, תרווח המון כסף וכן, לא תהיה מאושר, אבל ההישרדות שלך תוכשר"

לא תודה הורים, חברים ומכרים רחוקים, אני לא מעניין בסחורה שלכם. אני מעדיף לשטוף כלים, לשבור את הגב בשביל הפסיק הקטן שמעל המינימום ולהשאיר בן חורין.
כן, אני חושק בדרור; הדרור לקרוא כתבי עת מדעיים; הדרור לקורא שירים וספרות; הדרור לחקור למען הידע ולא הלחץ המיותר שבהוכחת נחיצות קיומי לעולם ולמוסד האקדמי; הדרור להתנדב ולהושיט יד, לארגונים המייצגים את הקהילה הייחודית בה אני חבר.

אני זקוק לזמן בשביל הדברים שאני רוצה לעשות, אני לא רוצה לזהם את אותם הדברים בבצע הכסף, אני לא רוצה שהלחץ ברדיפה אחרי המועד שקבע הבוס ישפע על ההנאה שלי לעסוק בתחום אשר מעניק לי סיבה לקום בבוקר, לא תודה, אתנדב בארגונים ללא מטרות רוח, אעבוד בחינם, אצבור רזומה, ואחייה משטיפת כלים בערבים, כן אלו חיי עוני, כן אני יכול להפוך את התחביבים שלי למקור הפרנסה שלי, אבל אז הם יספקו להיות מקור הברכה הם יפכו להיות מטרד ובעבור מה? בעבור חיים נוחים יותר? בעייני מי? בטח לא בעייני.

צביעות

צביעות.
מילה כו מעצבנת,

אך כל אשר נותר,
אינו דבר מלבד צביעות.

דברים רבים יש לשאול,
ודברים רבים אחרים יש לצעוק!

אך כללי הצביעות אינם מאפשרים,
כללי הצבעיות שומרים על היחסים.

אין כלי יעיל יותר למוג הלב,
מאשר הצביעות.

חרדה ותואר, מי צרכיך את זה?

סמנריון היא מילה כו מפחידה
ואני עוד מתמודד עם שניים מהם.

האנשים שם בחוץ,
הם שופטים,
כמה כבר זה קשה?! פשוט להכריז על נושא! לסיים סריקה נאותה ופשוט לבצע את המחקר!!

כן האמת שזה די פשוט.
לא הגיוני שרק אני מתמהמה,…
טוב האמת שזה די כולנו, הרי כולנו משקרים לאחרים ולעצמנו אודות ההספק,
כי אולי לשקר אין רגלים, אבל לציפרלס אין תקציב.